Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shabbath
Daf 107a
גְּמָ' אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: נִכְנְסָה לוֹ צִפּוֹר תַּחַת כְּנָפָיו — יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרָהּ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. מֵתִיב רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: יָשַׁב הָרִאשׁוֹן עַל הַפֶּתַח וּמִלְּאָהוּ, וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ — הָרִאשׁוֹן חַיָּיב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר. מַאי לָאו, פָּטוּר אֲבָל אָסוּר? לָא, פָּטוּר וּמוּתָּר. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: לְמָה זֶה דּוֹמֶה — לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ לְשׁוֹמְרוֹ וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ, מִכְּלָל דְּפָטוּר וּמוּתָּר! שְׁמַע מִינַּהּ.
Traduction
GEMARA: Rabbi Abba said that Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: If a bird flew under the flaps of one’s clothing on Shabbat and cannot get out, he may sit and secure it until dark and then take it. Rav Naḥman bar Yitzḥak raised an objection based on that which we learned in the mishna: If the first person sat in the doorway and filled it, and a second person came and sat next to him, the first person is liable and the second is exempt, even if the first person stood and went. What, does this not mean here, as it does throughout tractate Shabbat, that he is exempt after the fact, but it is prohibited to do so ab initio? How then could Rav say one may sit and secure the bird ab initio? The Gemara rejects this: No, the statement in the mishna means that he is exempt and it is permitted ab initio. The Gemara adds: So too, it is reasonable to explain the mishna that way from the fact that it was taught in the latter clause of the mishna: To what is this second person’s action similar? To one who locks his house to secure it, and it turns out a deer that was trapped before Shabbat is also secured inside it. By inference, he is exempt and it is permitted, just like one who locks the door to his house. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that it is so.
Rachi non traduit
גמ' תחת כנפיו. תחת כנפי כסותו ואין יכול לצאת שננעל בפניו מאליו:
יושב ומשמרו. כן ואינו צריך לפתוח לו חלון דאינו אלא שומר:
לנועל את ביתו. דכל אדם עושין כן:
אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ — הָרִאשׁוֹן חַיָּיב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר, מַאי לָאו פָּטוּר וּמוּתָּר? לָא, פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה — לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ לְשׁוֹמְרוֹ, וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ, מִכְּלָל דְּפָטוּר וּמוּתָּר. שְׁמַע מִינַּהּ.
Traduction
Some say a slightly different version. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: We too learned support for Rav’s statement in the mishna: Even if the first person stood and went, the first person is liable and the second is exempt. What, does this not mean that he is exempt, and it is permitted? The Gemara rejects this: No, he is exempt and it is prohibited. Rav Naḥman said: That is impossible, from the fact that it is taught in the latter clause of the mishna: To what is this second person’s action similar? To one who locks his house to secure it and it turns out a deer that was trapped before Shabbat is also secured inside it. By inference, he is exempt and it is permitted, just like one who locks the door to his house. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that it is so.
אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל פְּטוּרֵי דְשַׁבָּת פָּטוּר אֲבָל אָסוּר, לְבַר מֵהָנֵי תְּלָת דְּפָטוּר וּמוּתָּר: חֲדָא הָא, וּמִמַּאי דְּפָטוּר וּמוּתָּר? — דְּקָתָנֵי סֵיפָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה — לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ לְשׁוֹמְרוֹ, וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ. וְאִידַּךְ: הַמֵּפִיס מוּרְסָא בְּשַׁבָּת, אִם לַעֲשׂוֹת לָהּ פֶּה — חַיָּיב, אִם לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה לֵחָה — פָּטוּר. וּמִמַּאי דְּפָטוּר וּמוּתָּר? דִּתְנַן: מַחַט שֶׁל יָד — לִיטּוֹל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ. וְאִידַּךְ: הַצָּד נָחָשׁ בְּשַׁבָּת, אִם מִתְעַסֵּק בּוֹ שֶׁלֹּא יִשְּׁכֶנּוּ — פָּטוּר, אִם לִרְפוּאָה — חַיָּיב, וּמִמַּאי דְּפָטוּר וּמוּתָּר? — דִּתְנַן: כּוֹפִין קְעָרָה עַל הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֶּאֱחוֹז בַּקּוֹרָה, וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן, וְעַל עַקְרָב שֶׁלֹּא תִּישֹּׁךְ.
Traduction
With regard to this issue Shmuel said: With regard to all exempt rulings in the halakhot of Shabbat, although one who performs the action is exempt by Torah law, his action is prohibited by rabbinic law, with the exception of these three for which he is exempt and it is permitted to perform the action.
One is this case of the deer. And from what source do we conclude that one is exempt and it is permitted? From the fact that it was taught in the latter clause of the mishna: To what is this second person’s action similar? To one who locks his house to secure it and it turns out a deer that was trapped before Shabbat is also secured inside.
And another example where he is exempt and it is permitted is: One who drains an abscess containing pus on Shabbat, if he did so to create a permanent opening in it, he is liable. However, if he did so to drain fluid from it, he is exempt. And from what source do we conclude that one is exempt and it is permitted? As we learned in a mishna: A hand needle used for sewing clothes may be moved on Shabbat to remove a thorn. Apparently, removing a thorn on Shabbat is permitted ab initio to the extent that one is even permitted to move a needle for that purpose.
And another case is: One who traps a snake on Shabbat, if he deals with it so that it will not bite him and in doing so traps it, he is exempt. However, if he traps it for medicinal purposes, he is liable. And from what source do we conclude that one is exempt and it is permitted? As we learned in a mishna: One may overturn a bowl on top of a lamp ab initio on Shabbat so that the fire will not take hold in the ceiling beam; and similarly, one may overturn a bowl on top of a child’s feces so that he will not touch it and dirty himself, and on top of a scorpion so it will not bite, and the ruling is the same with regard to a snake.
Rachi non traduit
המפיס. מבקע מורסא קויטור''א:
אם לעשות לה פה. בתוספתא תני הכי אם לקולפה ולעשות לה פה כדרך שרופאים של עכשיו עושין דמתקן לה פתח:
חייב. משום בונה פתח או משום מתקן כלי מה לי לתקן מכה מה לי לתקן כלי:
ואם להוציא לחה. של עכשיו ואינו חושש אם תחזור ותסתום מיד:
פטור. ומותר דאין כאן תיקון ורבנן נמי לא גזור בה שבות משום צערא:
ומחט של יד. ניטלת בשבת:
ליטול בה את הקוץ. והיינו דומיא דלחה דמצער ליה ואינו חושש אם יסתם מיד וקאמר ניטלת לכתחילה מחט של יד היא מחט שתופרין בה בגדים ומשום דקתני בהדה ושל שק לפתוח בה את הדלת קרי לה להאי מחט של יד:
קערה. של חרס:
כופין. לכתחילה ולא שיכבה את הנר ואשמעינן דכלי ניטל להצלת דבר שאינו ניטל בשבת:
על עקרב שלא תשוך. ואע''ג דממילא מתציד:
Tossefoth non traduit
וממאי דפטור ומותר דתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ. למאי דמסיק בריש פ' הנחנקין (סנהדרין דף פה.) דאתיא כר''ש אתי שפיר דמיירי אפילו ודאי חביל ומשום שאינה צריכה לגופה שרי אבל לפי מאי דפריך התם והא דתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ ליחוש דילמא חביל לא פשיט הכא מיניה שפיר דבמפיס מורסא דודאי עושה פתח שמא יהא אסור ואומר ר''י דאפילו למאי דס''ד התם פשיט שפיר דמסתבר דככולי עלמא אתיא אפילו כר' יהודה וכיון דרבי יהודה דאסר בעלמא דבר שאין מתכוין אפילו אינו פסיק רישיה שרי הכא משום צערא דגופא לר''ש נמי במפיס מורסא דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה שרי לכתחילה מהאי טעמא:


הדרן עלך האורג

Traduction
MISHNA: With regard to any of the eight creeping animals mentioned in the Torah, one who traps them or wounds them on Shabbat is liable. The Torah states: ''The following shall be impure for you among the creeping animals that swarm upon the earth: The weasel, and the mouse, and the dab lizard of every variety; and the gecko, and the land-crocodile, and the lizard, and the skink, and the chameleon'' (Leviticus 11:29–30). With regard to other abominations and crawling things, one who wounds them is exempt. One who traps them for a specific need is liable; one who traps them for no specific need is exempt. With regard to animals or birds that are in his possession, i.e., an animal that is domesticated and under someone’s control, one who traps them is exempt; and, however, one who wounds them is liable.
מַתְנִי' שְׁמֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה, הַצָּדָן וְהַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּיב, וּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, הַחוֹבֵל בָּהֶן פָּטוּר, הַצָּדָן לְצוֹרֶךְ — חַיָּיב, שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ — פָּטוּר. חַיָּה וָעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ, הַצָּדָן — פָּטוּר, וְהַחוֹבֵל בָּהֶן — חַיָּיב.
Traduction
GEMARA: The Gemara asks: From the fact that it is taught in the mishna: One who wounds them is liable, by inference they have skins. One is liable for inflicting a wound only when there is skin covering the flesh and the blood pools beneath it. Who is the tanna who teaches this? Shmuel said: It is Rabbi Yoḥanan ben Nuri, as we learned in a mishna that Rabbi Yoḥanan ben Nuri says: The eight creeping animals that are listed in the Torah have skins. Their flesh transmits impurity, but their skin does not transmit impurity. The Rabbis say that both the skin and the flesh of some creeping animals transmit impurity. Rabba bar Rav Huna said that Rav said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, the Rabbis disagree with Rabbi Yoḥanan ben Nuri only with regard to the matter of impurity, as it is written after the Torah lists the creeping animals: ''Those are for you the impure among the creeping animals, whoever touches them when they are dead shall become impure until evening'' (Leviticus 11:31). The Rabbis derive from the extraneous term: ''Those are for you the impure,'' to include the fact that the skins of the creatures in the second verse transmit impurity just as their flesh does. However, with regard to the halakhot of Shabbat, even the Rabbis concede that their skin is distinct from their flesh.
Rachi non traduit
מתני' שמנה שרצים. החולד והעכבר וגו' (ויקרא יא):
הצדן. חייב שבמינו ניצוד:
והחובל בהן חייב. דיש להן עור כדמפרש בגמרא והויא ליה חבורה שאינה חוזרת והויא ליה תולדה דשוחט. לוי''ה. ל''א כיון דיש להן עור נצבע העור בדם הנצרר בו דחייב משום צובע:
ושאר שקצים ורמשים. כגון תולעת ונחשים ועקרבים:
החובל בהן פטור. דאין להם עור:
שלא לצורך פטור. דאין במינו ניצוד והויא מלאכה שאינה צריכה לגופה ור' שמעון היא כדמוקי לה בגמ':
חיה ועוף שברשותו. פטור אם צדן שהרי ניצודין ועומדין:
והחובל בהן חייב. דיש להן עור:
Tossefoth non traduit
מתני' שמנה שרצים החובל בהן חייב. לשון שפי' הקונטר' משום נטילת נשמה עיקר כדפי' בפרק כלל גדול (לעיל שבת דף עה.):
הצדן לצורך חייב. וא''ת מ''ש דאיצטריך הכא למיתני טפי הצדן לצורך חייב בכל חיובי דשבת נמי לא מחייב ר''ש אלא לצורך ואומר ר''י דלהכי תנא ליה הכא לאשמעינן דבשאר שקצים ורמשים שאין להן עור צריך שיתכוין לשום צורך דסתמיה לאו לצורך קיימי אבל בשמונה שרצים דרישא דיש להם עור סתמייהו ניצודין לצורך עורן להכי תני צדן בהדי חובל דמחייב נמי משום עור:
שלא לצורך פטור. פירש רש''י דאין במינו ניצוד ואינו נראה דהא מאן דפטר אין במינו ניצוד פוטר אפילו לצורך אלא יש לפרש דאפילו במינו ניצוד פטור משום דהויא מלאכה שאינה צריכה לגופה ור''ת מחקו מן הפירושים:
גְּמָ' מִדְּקָתָנֵי ''הַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּיב'' מִכְּלָל דְּאִית לְהוּ עוֹר. מַאן תַּנָּא? אָמַר שְׁמוּאֵל: רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי הִיא, דִּתְנַן, רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: שְׁמֹנָה שְׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אֶלָּא לְעִנְיַן טוּמְאָה, דִּכְתִיב: ''אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם'', לְרַבּוֹת שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן, אֲבָל לְעִנְיַן שַׁבָּת — אֲפִילּוּ רַבָּנַן מוֹדוּ.
Traduction
The Gemara asks: And, with regard to Shabbat, they do not disagree? Wasn’t the following taught in a baraita? One who traps one of the eight creeping animals mentioned in the Torah or one who wounds them is liable; this is the statement of Rabbi Yoḥanan ben Nuri. And the Rabbis say: The term skin is utilized only
Rachi non traduit
גמ' שמונה שרצים יש להן עורות. ופליג אדרבנן דאמרי בהעור והרוטב האנקה הכח והלטאה והחומט עורותיהן מטמאין בכעדשה כבשרן אלמא הני ארבעה לית להו עור:
אלה הטמאים. בתר והאנקה והכח כתיב ודרשינן ה' יתירה דהטמאים לרבות שעורותיהן כבשרן וכתיב אלה למעוטי הנך דקרא קמא החולד והעכבר והצב:
אפילו רבנן מודו. דיש להן עור:
Tossefoth non traduit
אמר שמואל ר' יוחנן בן נורי היא דאמר שמונה שרצים יש להם עור. תימה לר''י דע''כ לא פליגי רבנן עליה דרבי יוחנן אלא לענין טומאה אבל בשבת דילמא מודו ליה דהא עור של עגל הרך הוי כבשר לענין טומאה והחובל בו בשבת חייב וכן עור של עוף מסתמא הוי כבשר שרך הוא ותנן חיה ועוף שברשותו החובל בהן חייב וי''ל דעור של עגל הרך ושל עוף אע''ג דחשיב עור הוי כבשר לענין טומאה משום דרכיכין וראוין לאכילה אבל עור ח' שרצים סבר שמואל דטעמא דרבנן דחשיבי ליה כבשר משום דאזלי בתר גישתא כדמפרש בהעור והרוטב (חולין דף קכב:) ולא משום רכיכות דלא רכיך כולי האי וכיון דלית להו ממשות עור החובל בהן פטור כמו בשאר שקצים ורמשים:
ע''כ לא פליגי רבנן אלא לענין טומאה דכתיב אלה הטמאים. וא''ת והא מסקינן בפ' העור והרוטב (שם) דבגישתא קמיפלגי ופי' בקונט' התם דרבנן לא דרשי הטמאים ואיכא למימר דרב דהכא לטעמיה דתני התם תנשמת ולא אזיל בתר גישתא ומיהו בלאו הכי א''א לומר התם כדפי' הקונטרס דאמאי איצטריך למימר התם רב תנא הוא ופליג והא ע''כ ברייתא דדריש הטמאים קיימא כרב ע''כ נראה דרבנן דמתני' דהתם נמי אית להו דרשה דהטמאים אבל לית להו למינהו הפסיק הענין וכתב הטמאים לרבות ואלה למעט ומוקמינן ריבויא אהנהו ארבע דלית להו גישתא האנקה והכח והלטאה והחומט ורב מרבה כל הנהו דכתיב בתר למינהו וגם תנשמת בכלל וקצת קשה דאמרינן לקמן מאן ת''ק רבי יהודה דאזיל בתר גישתא והא רבנן נמי אזלו בתר גישתא ואפילו הכי דרשי הטמאים וה''נ נימא לרבי יהודה וא''כ נמי נימא עד כאן לא פליג רבי יהודה אלא לענין טומאה דכתיב הטמאים אבל לענין שבת מודה:
וּלְעִנְיַן שַׁבָּת לָא פְּלִיגִי?! וְהָתַנְיָא: הַצָּד אֶחָד מִשְּׁמֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה, הַחוֹבֵל בָּהֶן — חַיָּיב, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין עוֹר אֶלָּא
Traduction
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source